רק אקדים לפני מתן התשובה מעט היסטוריה. הנאצים הארורים שרצחו מיליוני יהודים קיבלו את הכשרתם ב"מבצע אוטנסיה" אותו מבצע ידוע לשמצה בו רצחו הנאצים חולים סופניים, נכים קשים, חולי נפש ומפגרים. כך איבדו כול צלם אנוש דבר שגרם לרצח מיליוני יהודים.

צריך לדעת שמטרת החיים לפי היהדות היא עמידה בנסיונות ובאתגרים שהקב"ה מציב לנו. אותו ניסיון/ אתגר נמדד סלקטיבית כלפי כול אדם ואדם ולפי מצבו האישי. לאחד הניסיון יכול להיות ללכת לשיעור תורה ביום קר מאוד ובמקרה של החולים הללו ההתמודדות היא לסבול ברגעים האחרונים של החיים או לעזור לבניו להלבישו.

 איננו יכולים להצביע מדוע כול אחד סובל אך כן אנו יודעים שהניסיונות והייסורים שבאים על האדם הם ככפרה על עוונותיו והעלתו למדרגות רוחניות גבוהות יותר.

למעשה כאשר אנו מפסיקים את חייו של האדם אנו גורמים לחוסר בכמות שהוקצבה לו ולמעשה מזיקים אנו לו בתואנה של רחמנות.

אל נא נשכח שהקב"ה הוא הרחמן הגדול ביותר ואם החליט הוא לגרום ייסורים לאדם וודאי שזה לטובתו כדוג' אבא שצריך להזריק לבנו זריקה כואבת שמצילה את חייו, ומי אנו שנבוא ונחליט כנגד בוראנו בטענה שאנו רחמניים יותר?!

חשוב לציין שאין שייך ללמוד מכאן שאין לטפל בחולים אלו ע"י מתן תרופות ולהקל מסבלם. וודאי שמותר ואף חובה עלינו לעשות זאת וההבדל הוא ברור.

כאשר אנו משאירים את האדם בחיים אך מפחיתים את ייסוריו, האדם יכול לנצל את הכוחות החדשים בהתמודדות אחרת של ניסיונות (לדוג': כעת עם כוחות חדשים החולה יכול לקום ולהתפלל או להניח תפילין מה שלא הצליח לפני הטיפול) וע"י ניסיונות חדשים אלו ישלים את מכסתו באופן אחר. אך בנאדם שיומת איך יוכל להשלים את מכסת ייסוריו?  

                                                                                     בהערכה יהודה עובדיה