טבע האדם לא להעריך את מה שיש לו. ברוך ה' בארץ ישראל הקדושה אנו נהנים מנוחות גדולה

ומאמצעי תחבורה נוחים ומשוכללים. כל זאת עוד לפני שהתחלנו לדבר על מבני בתי הספר

המפוארים, הנוחים והממוזגים.

הבאנו מספר תמונות הממחישות מה ילדים ברחבי העולם צריכים לעבור בכדי להגיע לבית הספר וללמוד.

בבלדנגה שבהודו נצרכים הילדים להצטופף בתוך קרון קטן ולנסוע למעלה משעה בכדי להגיע לבית הספר
.

הייתם מסכימים לילד שלכם לגעת בשור? ולרכב עליו?! 

בסין צריכים הילדים ללכת על גשר שבור וחלקלק 

באזור אחר בסין הילדים צריכים לעבור מסלול בן 2000 ק"מ!!! מסלול מסוכן הכולל טיפוס על הרים תלולים ומסוכנים. למזלם הם עושים דרך זו רק פעם בשנה וישנים בפנימיה במשך שנה שלמה!. אז מי בוכה כשנשאר בבית הספר עד 4?!

במחוז אחר בסין בשם "גולו" צריכים הילדים ללכת דרך בת 5 שעות הליכה! שפשפו את העיניים וראו את מס' המכשולים אשר הם עוברים:

1. רכיבה על חמור בטיפוס על הר

2. הליכה רגלית בהר צר ומסוכן

3. טיפוס בסולמות ישנים לעבר בית הספר הנמצא בראש ההר

גם באינדוניזיה הידועה בתשתיות הגרועות שלה צריכים הילדים לעבור הרבה מכשולים בדרך לבית הספר

ילדים שטים בקאנו בדרך לבית הספר:

ילדים שטים באבוב בדרך לבית הספר

לפעמים גם קאנו וגם אבוב זאת פריבילגיה אז משתמשים בחתיכת עץ כסירה:

ילדים באינדוניזיה חוצים גשר רעוע:

לפעמים הגשר ממש שבור וצריך פשוט להיות לולין בקרקס בכדי לעבור אותו

תודו שזה כבר ממש מוגזם:

גם לילדים בקולומביה אין חיים קלים והם צריכים לגלוש בגלישת סנפלינג 400 מטר בכדי להגיע לבית הספר.

האם כאן בארץ כאשר הסנפלינג בטוח וחדיש מותר לילדה בגיל כזה לעשות סנפלינג? התשובה היא לא!

לא אלו לא מטפסי הרים אלא ילדים בהודו שמטפסים על הרי ההימאליה בכדי להגיע לפנימיה בה הם שוכנים כחצי שנה ברצף.

המחשבה שעולה לכולנו בראש זה למה הילדים האלה מסתכנים והולכים לבית הספר? האם לא עדיף פשוט לא ללמוד אך לחיות? 

אז זהו שהשאלה הזאת שייכת רק לאנשים מפונקים כמונו. אצלם אין כלל שאלה שצריך ללמוד בשביל לחיות ולהתפרנס.